המסתורין בלידת דוד המלך – לשבועות

בס"ד . לרב כתריאל שלום: . ראשית אנו מאד נהנים לקרא את מאמריך ויישר כח גדול… וסליחה אם אני מטריח, אבל שמעתי על שבועות, שכל הסיפור של לידת דוד המלך הייתה בהתכסות מופלגת. אולם לא הבנתי את הענין. אולי אפשר לדעת על איזה התכסות מדובר, ולמה צריך את זה? קופשיץ.

.

לשואל היקר שלום וברכה. ראשית אינך מטריח! ואדרבה, זו מטרת האתר שישאלו וייענו, ותתרבה הדעת בישראל. לגבי שאלתך אכן כל לידת דוד המלך מראשיתה, רווייה מסתורין ותמיהות. ונשתדל לתת תקציר להבנת הענין. . מוזר לראות איך נשמת דוד המלך מגיעה לעולם דרך בועז ורות המואביה בדרך לא דרך. רות המואביה היא כלתה של נעמי אשת אלימלך. ונקרא אלימלך מלשון: אלי יבוא מלך, אֵלַי מלך, אל המלך. אלימלך בעל נעמי איש מיוחס ומכובד משבט יהודה, יורד לשדה מואב עם אשתו ושני בניו. כאשר בסופו של דבר מתברר: שהירידה היתה לצורך עליה. אלימלך יורד בלא יודעין כדי להוציא ממואב את רות כלתו, שתביא לעולם את דוד המלך אשר ממנו יצא מלך המשיח, שיבוא במהרה בימינו אמן..
.
בגמרא מובא (ברכות ז:): למה נקראה בשם 'רות'? אמר רבי יוחנן, שזכתה ויצא ממנה דוד, שריווהו לקב"ה בשירות ותשבחות. ובועז שהיה מגדולי ישראל נושא לאשה את רות המואביה (שהתגיירה כמובן), אשר שבה עם נעמי חמותה משדה מואב, בידיעה ובהסכמת הסנהדרין, למרות שנאמר (דברים כג, ד): "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'… עַד עוֹלָם"… ורות היא מואביה. ולכן בועז חוזר ואומר לזקנים ולעם (רות ד, ט): "עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם" שהיה זה היום לאחר שנתחדשה ההלכה – "מואבי ולא מואבית, עמוני ולא עמונית", כיון שאין דרך הנשים לצאת ולקדם את פני הבאים בלחם ומים. אך עדיין הלכה זו היתה רופפת בעם, ולכן גם 'טוב' שמו של הגואל שהיה דודו של בועז, התיירא לקחת את רות לאשה, כפי שנאמר (רות ד'): "וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל: לֹא אוּכַל לִגְאָל לִי, פֶּן אַשְׁחִית אֶת נַחֲלָתִי. גְּאַל לְךָ אַתָּה אֶת גְּאֻלָּתִי". ואף שהרבה אנשים לא הרהרו אחר הלכה זאת, בכל זאת הרהרו אחר מעשה בועז, שכן טענו: אמנם רות, מותרת לבוא בקהל, אבל שתלך להינשא לגדול הדור בועז?! זה יותר מידי לגרה השנוייה במחלוקת.
.
אולם משמים כוונו שבועז ורות הגיורת מלאי הענווה והגדוּלה, יזכו להעמיד את נשמת דוד המלך שהיה: (שמואל א, טז, יח): "יֹדֵעַ נַגֵּן, וְגִבּוֹר חַיִל, וְאִישׁ מִלְחָמָה, וּנְבוֹן דָּבָר, וְאִישׁ תֹּאַר, וַיְיָ עִמּוֹ". (סנהדרין צג:): שהלכה כמותו בכל מקום! (סנהדרין צג:): ואף על פי שבועז היה כבר זקן בן שמונים, בכל זאת נפקדה ממנו רות בבן. ואמרו רבותינו: שבועז מת בליל החופה, ולמחרת כל ישראל השכימו להלוייתו. ובתודעה מובא: שלבועז לא היו כתובות שנים בספר החיים, אלא עיכבוֹ הקב"ה עד שיתחתן עם רות כדי להעמיד ממנו את דוד. וכיון שמילא בועז את רצון ה', נגמר תיקונו, ומיד נפטר. אך היו גם כאלו שטעו ותרגמו את מיתת בועז בליל החופה, כעונש על כך שנשא 'מואביה' ו'פגם' במשפחתו.
.
ועתה שוב נתכסה אורו של משיח, רבים אמרו: הלואי שלא יֵצֵא ולד מן הנישואין הללו. אך הקב"ה היה מצפה לאותו ולד מתי יצא. המעניין הוא, שכאשר נולד בן לרות, לא מצאנו בכתוב ששמחו בו זקני הסנהדרין, אלא רק הנשים שהיו השכנות של נעמי שמחו, והן שקראו לו בשם 'עובד'. ולהיכן נעלמו כל חכמי ישראל הזקנים שקודם לכן ברכו את בועז? יש אומרים שגם הם נבהלו כשראו שמת בועז מיד לאחר שנשא את רות, וחששו שמא היה כאן חלילה, מכשול של שגגת הוראה ומעשה. ואכן לאחר מות בועז, שוב נסתמו מעיינות הלכה זו מעיני רבים מחכמי ישראל, והחלו מהססים בדבר.
.
אך כאשר גדל 'עוֹבֵד' וראו שהוא צדיק, התאוששו ואמרו: אם חלילה היה פְּסוּל בנישואין אלו, לא יכול היה להיוולד מהם צדיק וקדוש כ'עוֹבֵד'. דעה זו התחזקה יותר לאחר שנולד ישי, וכולם ראו שהוא טהור ושלם, שלא חטא מימיו. אז אמרו: שאכן רוח ה' דיבר בבועז ובזקנים, כאשר טיהרו את רות לבוא בקהל ה'.
.
ישי הצדיק נמנה על האנשים הבודדים בעולם שלא חטאו מימיהם. ונקרא ישי – מלשון ישות, יש, כלומר: שמצד עצמו יש לו קיום וישות בעולם הזה גם עכשיו, ויכול היה לחיות עד היום, אלא שמת בעטיו של נחש, כלומר: בחטא אדם הראשון שגרם מיתה לעולם. רק ארבעה אנשים בעולם מתו רק בעטיו של נחש, שהכשיל את אדם וחוה בחטא עץ הדעת טוב ורע. כלומר: ארבעה אלו היו צדיקים גמורים שלא חטאו מימיהם, ולכן לא היו צריכים למות כלל, אך מתו בכל זאת בשל חטא אדם הראשון שבעטיו נגזרה מיתה על האנושות כולה. ואלו הם: בנימין, עמרם, ישי וכלאב בן דוד. וזכה עובד להעמיד בן שכזה – את ישי, כיון שהיה עובד את ה' בכל לבו, ועל כן נקרא עובֵד.
.
ישי הצדיק היה אדם חשוב וגדול בישראל. ישי – ראשי תיבות: יחד שבטי ישראל. בגמרא מובא (יבמות עו): שלכל מקום שהיה נכנס ישי, יצאו רבים מישראל לקבל את פניו, "יצא באוכלוסא, ונכנס באוכלוסא ודרש באוכלוסא". כלומר, ישי היה בא לעיר מלוּוֶה ב-600,000 אנשים מכובדים לגודל מעלתו המכובדת והיה גם דורש בפניהם. והנה נולדו לישי בבית לחם ששה בנים, כולם צדיקים. כעת משנולדו שלושה דורות של צדיקים בטהרה ובקדושה גדולה, הבינו כולם ללא ספק, שאכן בית ישי כולו זך וטהור.
.
עד שנולד דוד.
.
בילקוט הכירי על תהילים קיח, כה –  מובא: לאחר שכבר היו ליִשי שבעה בנים, התחדש לו הספק לגבי עצמו לפי מה שאמרה התורה (דברים כ"ג, ד'-ה'): "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'… עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם"… ומכיון שאין זו דרכן של הנשים לקדם בלחם ומים, ההלכה היא: שדוקא מואבי ולא מואבית. אך הלכה זו היתה רופפת באותו הדור, ולכן, מתוך הסַפֵק ישי פרש מאשתו (אך לא גירשה): מחשש שמא הפסוק כולל גם מואבית?! ואולי כצאצא של רות המואביה הוא בעצמו מואבי, ואסור היה לו להתחתן עם אשתו, שהיא בת ישראל כשרה?! אולם לאחר שהיה ישי פרוש מאשתו במשך מספר שנים, לא הוטב בעיניו שהוא ללא אשה. שהרי ההלכה אומרת: שאין לו לאדם לישב בלא אשה. מה עשה? לקח את שפחתו וכך אמר לה: הרי את משוחררת על תנאי. שאם התורה התכוונה מואבי ואף מואבית, הרי את שפחה, ואני בן בנה של רות המואביה, ומותר אני בשפחה. ואם התורה אמרה מואבי ולא מואבית, הרי את משוחררת ומותרת ליהודי. ובכך רצה גם לטהר את זרעו אחריו, שיהיו כשרים לבוא בקהל.
.
אשתו של ישי – ניצֶבֶת בת עדיאל שהיתה צדקת גדולה (לפי "פחד יצחק" ד' דף פ"ז סגולה לומר את שמה: ומי שמזכיר שמה של ניצבת בת עדיאל אֵם דוד המלך י"ז פעמים תפילתו נשמעת), נצטערה צער גדול על כך שבעלה הצדיק פרש ממנה. וכאשר ראתה השפחה את געגועיה של אשת ישי לבעלה, היא הלכה ומסרה לה את הסימנים, כפי שעשתה רחל אמנו כאשר מסרה את הסימנים ללאה אחותה. ובליל החופה אשת ישי התקדשה מאוד והתפללה לה', ובאה במקום השפחה, והקב"ה נתן לה הריון. אך ישי שהיה סבור שהתחתן עם שפחתו, בא אל אשתו אשר התעברה ללא ידיעתו, ומהריון זה נולד דוד. כאשר ראו בני ישי שאמם בהריון למרות שאביהם פירש ממנה, באו ואמרו לאביהם שאמם הרה לזנונים ויש להורגה ואת העובר שבמעיה – את דוד.
.
באותה שעה נצטער ישי צער גדול מאוד ואמר לבניו: הניחו לה שתלד ואל תוציאו לעז עליכם ויאמרו שגם אתם ממזרים, לכן הציע ישי שהוולד (דוד המלך) יהיה מאוס ולא יתערבב בישראל, אך גם לא יפרסמו את "פסולו". וכדי למנוע את הקלון, נדחה דוד על ידי משפחתו ונשלח לרעות את הצאן הרחק מביתו, מהוריו ומאחיו, ואולי גם יטרף על ידי חיות רעות. כל שבעת בני ישי הלכו בדרכי אביהם והיו חשובים מאוד בעיני כל העם. רק דוד היה מאוס בעיני אחיו ובעיני אביו שהרחיקו למרות שדוד היה כבר בן 28 שנים, בכל זאת קרא לו אביו "הקטן": כפי שאמר לשמואל "עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן", שכן היה מאוס בעיניו משום שחָשָבוֹ לממזר.
.
דוד היה ה"כבשה השחורה" של הבית. העם שלא ידע מדוע דוד מרוחק מכל אנשי ביתו, נתנו לבם לשער עליו דברים שלא היו בו, והיו טופלים עליו אשמות רבות. כל גנבה או רעה שהייתה בעיר האשימו אותו. הם חשדו שמא יש תרבות רעה בבית ישי.
.
אולם כל זה היה חלק מן הכיסוי, שכן הס"מ מקטרג מאוד על נשמות גדולות כאלה. ולידת דוד היתה למעשה הכיסוי האחרון והגדול לפני הגילוי העצום: גילוי אורו של משיח – ומשיחת דוד למלך על כל ישראל לעולם. סודו של דוד היה מכוסה בפני אביו ואחיו ובפני כל אנשי דורו, ואפילו בפני שמואל הנביא הרואה השקול כמשה ואהרון, עד שאמר לו הקב"ה: "קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא". וזאת כדי להוריד את נשמת משיח בן דוד בבטחה, ללא שום התגרות של הס"מ בנשמת משיח בן דוד.
.
עד כאן לבינתיים, ונקווה שמיצינו את העניין. בברכה משולמי כתריאל
אתר "אני יהודי"
המרכז למודעות והגשמה עצמית

3 תגובות

  1. Zaiya הגיב:

    If you're reading this, you're all set, padrenr!

  2. Esther הגיב:

    You're a real deep thinker. Thanks for shainrg.

  3. Louanne Kuarez הגיב:

    I just added this feed to my bookmarks. I have to say, I really enjoy reading your blogs. Thanks!
    אני פשוט מוסיף את האתר הזה לסימניות שלי. אני חייב לומר, אני באמת נהנה לקרוא את הבלוגים שלך. תודה!

השאירו תגובה בעמוד הזה